בדור השלישי של הלמידה מרחוק הפכה התקשורת לתקשורת באמצעים המאפשרים קשר קול דו-כיווני בין הלומד למורה ובין הלומד ללומדים אחרים. למידה משולבת מחשב, נעזרת באמצעי קשר חדשים כמו: פורומים, צ'אטים, עבודה משותפת ודיון על מדיה משותפת, לוחות אינטראקטיביים ועוד, עבודה באמצעות "כיתה וירטואלית" המאפשרת שילוב אודיו ווידאו. רשת האינטרנט ודור חדש של יישומי תוכנה הפכו את הלמידה מרחוק למודל למידה איכותי וגמיש נטול אילוצי זמן ומקום, העושה שימוש במגוון של טכנולוגיות תקשוב, מתודולוגיות לימוד, שיתוף פעולה מקוון והנחיה מודרכת. קורסים ללמידה מרחוק מכונים גם קורסים מקוונים (on-line), וירטואליים או מתוקשבים (E-learning) .
כפועל יוצא של אפשרות הנגשת השכלה להמונים, התפתחו במהירה אוניברסיטאות וירטואליות ואף נמצא כי הטכנולוגיות החדשות מאיימות על קיומן של אוניברסיטאות המחקר מסורתיות ודורשות מהן שינוי מעמיק בשרותי ההוראה והשירותים האדמיניסטרטיביים (Dede, 2010).
עד כאן נראה הכל "ורוד וממלכתי". אבל, האם הלמידה מקוונת מתאימה לכל נושא כמו שהיא? האם היא מתאימה לכולם?
תובנות אישיות מקורס מקוון בשיטות מחקר: תחילה חשבתי שקורס כה מורכב עדיף ללמוד פרונטאלית. עם הזמן הגעתי לתובנה, שהאמת היא, כנראה, באמצע. כלומר, כן- אפשר, אבל:
1. כמות השיעורים הפרונטאלית תוכננה בתחילה לאחת ועלתה (בגלל הבקשות של סטודנטים ל 2) ולדעתי צריכים להיות כ 4 שיעורים (אחד מקוון ואחד פרונטאלי- תרגול).
2. זה לא מתאים לכולם, לכן יש לאפשר לסטודנטים בחירה בין מקוון לפרונטאלי.
3. הייתי עושה אחרת את שיחת תיאום הציפיות בתחילת קורס מקוון.
שורה תחתונה- אפשר, אבל קצת אחרת.
אגב, בפרספקטיבה הסטורית למידה מרחוק ("השכלה בכתב" ) החלה בסוף המאה התשע עשרה והתפתחה בהתאם לטכנולוגיית העברת המידע הזמינה בכל תקופה, כאשר הדור הראשון של למידה מרחוק (מהמאה ה-19) אופיין בהתכתבות באמצעות הדואר. לאמור, הטכנולוגיה (דואר, רדיו, TV, אינטרנט) הם כלים של הפדגוגיה הזו.
כאמור, מי מכשכש בזנב של מי?
