הרי לכם 2 מחקרים מרתקים ממש. מרתקים (אותי, לפחות) לרמה שאתה לא קורא אותם כי דר' יונה מילר ביקשה בקורס שיטות מחקר (ככה אבל התחלת, ביננו). אתה ממשיך לקרוא כי זה מדבר אלייך.
כמה האדם נתון להשפעת החברה? האם ההחלטות שאנו מקבלים ביום- יום הם באמת שלנו? הרי לכם סרטון (ממש קצר, מבטיח) הניסוי של אש (לחץ חברתי על קבלת החלטות).
מדהים, נכון? אדם רואה בעיניים שלו פתרון אחד, אבל הלחץ החברתי גורם לו לומר משהו מנוגד. הדחף הראשוני (שוב, שלי לפחות) הוא לומר "אני לא הייתי נכנע, אני הייתי ממשיך עם האמת שלי..." בטוחים? עם יד על הלב, האדם הוא ייצור חברתי והוא מושפע מהחברה.
תובנה אישית ראשונה- קודם כל מודה אני כי הדבר קיים. אני מושפע מהחברה. עכשיו (הבלוג, זוכרים הוא על חשיבה ביקורתית) אחרי הודעה זו, כל פעם שאקבל החלטה כלשהי, וכמעט כל החלטה הרי מושפעת מהחברה, אחשוב שוב כמה אחוזים בהחלטה הזו הם שלי וכמה של החברה. ואז, אולי, אחליט אחרת.
אבל, זוכרים, הבטחתי 2 מאמרים. הנה קיום ההבטחה. הניסוי של מלגרם (חשמל).
איך ניתן לגרום לאדם (או לאומה אירופאית גדולה ומתורבתת - הגרמנים) בפרק זמן אפסי להפוך למשהו אלים ולא אנושי?
מסתבר, מהניסוי, לא כל כך קשה. בסה"כ תלחיץ את האדם, תפגין סמכותיות, תגיד לו שהאחריות היא שלך ואדם נחמד מן השורה הופך לך ברגע למחשמל תלמידים בפוטנציה... ממש מצמרר...
תובנה אישית שנייה- שום מטרה (נעלה ככל שתהיה) לא מקדשת את האמצעים. הערכים הם אוניבסאליים (10 הדיברות, הכוונה). האחריות על מעשיך היא תמיד שלך, ולא משנה אם אומרים לך שמישהו אחר לוקח אותה על עצמו. אל תתפתה לזה. ערכי האנושות הם אוניברסאליים: היו ונשארו. זה תמיד רע - להכאיב למישהו אחר. ולא משנה מה "המטרה הקדושה" ומי אומר לך "רק תעשה, האחריות היא שלי".
בכל התקופות בהסטוריה הידיים של שולחי התליינים היו תמיד נקיות (לדעתם). לא הם עשו את העבודה המלוכלכת. מצד שני,המצפון של התליינים שנלחו, הוא תמיד נקי (לדעתם). הרי הם לא החליטו. הם רק עשו- ביצעו את הפקודה. החליט מישהו אחר. כבר ראינו אמפירית (בשנות השלושים והארבעים של המאה הקודמת) לאן זה הוביל.
סיכום אחד לשתי תובנות קודמות- יכולת החשיבה הביקורתית בה התברך האדם היא כלי עצום. מסכים, לא תמיד קל ונוח להשתמש בו. אבל, כמו שאמר קונפוציוס, "אדם אציל לא יחפש בחייו דרכים קלות".
כמה האדם נתון להשפעת החברה? האם ההחלטות שאנו מקבלים ביום- יום הם באמת שלנו? הרי לכם סרטון (ממש קצר, מבטיח) הניסוי של אש (לחץ חברתי על קבלת החלטות).
מדהים, נכון? אדם רואה בעיניים שלו פתרון אחד, אבל הלחץ החברתי גורם לו לומר משהו מנוגד. הדחף הראשוני (שוב, שלי לפחות) הוא לומר "אני לא הייתי נכנע, אני הייתי ממשיך עם האמת שלי..." בטוחים? עם יד על הלב, האדם הוא ייצור חברתי והוא מושפע מהחברה.
תובנה אישית ראשונה- קודם כל מודה אני כי הדבר קיים. אני מושפע מהחברה. עכשיו (הבלוג, זוכרים הוא על חשיבה ביקורתית) אחרי הודעה זו, כל פעם שאקבל החלטה כלשהי, וכמעט כל החלטה הרי מושפעת מהחברה, אחשוב שוב כמה אחוזים בהחלטה הזו הם שלי וכמה של החברה. ואז, אולי, אחליט אחרת.
אבל, זוכרים, הבטחתי 2 מאמרים. הנה קיום ההבטחה. הניסוי של מלגרם (חשמל).
איך ניתן לגרום לאדם (או לאומה אירופאית גדולה ומתורבתת - הגרמנים) בפרק זמן אפסי להפוך למשהו אלים ולא אנושי?
מסתבר, מהניסוי, לא כל כך קשה. בסה"כ תלחיץ את האדם, תפגין סמכותיות, תגיד לו שהאחריות היא שלך ואדם נחמד מן השורה הופך לך ברגע למחשמל תלמידים בפוטנציה... ממש מצמרר...
תובנה אישית שנייה- שום מטרה (נעלה ככל שתהיה) לא מקדשת את האמצעים. הערכים הם אוניבסאליים (10 הדיברות, הכוונה). האחריות על מעשיך היא תמיד שלך, ולא משנה אם אומרים לך שמישהו אחר לוקח אותה על עצמו. אל תתפתה לזה. ערכי האנושות הם אוניברסאליים: היו ונשארו. זה תמיד רע - להכאיב למישהו אחר. ולא משנה מה "המטרה הקדושה" ומי אומר לך "רק תעשה, האחריות היא שלי".
בכל התקופות בהסטוריה הידיים של שולחי התליינים היו תמיד נקיות (לדעתם). לא הם עשו את העבודה המלוכלכת. מצד שני,המצפון של התליינים שנלחו, הוא תמיד נקי (לדעתם). הרי הם לא החליטו. הם רק עשו- ביצעו את הפקודה. החליט מישהו אחר. כבר ראינו אמפירית (בשנות השלושים והארבעים של המאה הקודמת) לאן זה הוביל.
סיכום אחד לשתי תובנות קודמות- יכולת החשיבה הביקורתית בה התברך האדם היא כלי עצום. מסכים, לא תמיד קל ונוח להשתמש בו. אבל, כמו שאמר קונפוציוס, "אדם אציל לא יחפש בחייו דרכים קלות".
