כמות הביקורת על מערכת החינוך היא עצומה. מי לא מבקר את המערכת: הורים (כולנו), ילדים עצמם, מורים, מנהלים, פוליטיקאים ועוד. זה מאוד במודה - לבקר את המערכת, סוג של "בונטון".
בואו נתבונן באופן ביקורתי.
פרופ' דוד חן הביא בשיעור נתון מעניין באשר לתרומת המשפחה לחינוך הילד: חוקר מניוזלנד ביצע מטה מחקר- אסף את כל המחקרים בחינוך והוא בדק מדגם של 80 מיליון ילדים (ממש יכולת הכללה יוצאת דופן).
בואו נתבונן באופן ביקורתי.
פרופ' דוד חן הביא בשיעור נתון מעניין באשר לתרומת המשפחה לחינוך הילד: חוקר מניוזלנד ביצע מטה מחקר- אסף את כל המחקרים בחינוך והוא בדק מדגם של 80 מיליון ילדים (ממש יכולת הכללה יוצאת דופן).
יצא שכ 55% מיכולות והישיגי הילדים נובעים מהמשפחה. לאמור, יותר מהמחצית!
כלומר, חברים יקרים, לפני שאנו מעבירים ביקורת על המערכת- בוא נתבונן בראי ונבדוק איך אנחנו מחנכים את ילדינו שלנו ועם איזה מטען אנו שולחים אותם לבית הספר.
ג'אן דה לה פונטיין באחד ממשיליו שואל (באמצעות אחת הדמויות)- האם לפני שמעבירים ביקורת על מישהו אחר לא שכחנו להתבונן במראה ולראות שאולי אנחנו הם אלו שצריך לבקר?
רשמתי בגוגל את מילות החיפוש "ביקורת על מערכת החינוך". ככה, בגרשיים, שיציג רק את הערך המלא של הביטוי. הוצגו 30,600 תוצאות.
לסיכום:אין ספק- המערכת רחוקה משלמות. אבל עד כמה, אנחנו הלקוחות שלה, קרובים לשלמות הזו?
נגיד את האמת לפחות לעצמינו.
