עבודת הסמנריון או מחקר פעולה המשך

ובכן הגענו גם לכאן, לסמסטר האחרון. בחרנו נושא לעבודת הסמנריון, -שינוי הוראה בתחום מדעים למתוקשבת בצורת מחקר פעולה. לפי הספרות, מחקר הפעולה הוא דבר נפלא- הוא נובע מהצורך בשטח ואינו הולך, כמקובל בד"כ במחקר מהתיאוריה למטה אל השטח, אלא מתחיל מקושי כלשהו של החוקר ועולה כתיאוריה למעלה (מהפרט אל הכלל). אם כן, בכך התמקדנו- להבין מהו מחקר פעולה, איך עובדים ומה צריך לעשות...

וכאן שוב המשפט שחוזר שוב ושוב בלוג- חשיבה ביקורתית. ומה מסתבר? שכל מה שאנחנו עושים כדי לתקשב את השיעורים: שילוב סרטונים, משחקים מתוקשבים, כתיבת מערכים מחדש, ראיונות עם הילדים, עריכת תצפיות- כל זה הוא בגדר "secondary target" בלבד. המהות קצת הלכה לאיבוד.

מדוע? מהי אם כן, המטרה העיקרית "primery target"? הרי "ההברקה"- כל האמצעים שהזכרתי, כמה שלא יהיו במודה, לא משנים את העיקר- את סוג הפדגוגיה. כלומר, כל האמצעים המתוקשבים ימשיכו את פדגוגיה המסורתית בה המורה מעביר ידע (מנסה לפחות), רק כעת בשילוב תקשוב. אבל התובנה הראשית היא שצריך להעביר את הלמידה לילדים, לתת להם לעשות, ליצור, לחשוב, לטעות, לחקור ולגלות. כלומר צריך להפוך את התפיסה עצמה. אחרת, כאמור, נקבל את התפיסה ההנדסית שוב, רק בשילוב תקשוב.
הנה קישור לסרט מאוד מענין שהוצג בערוץ 10 השבוע על חינוך בפינלדנד:

התובנה מהסרט היא אותה תובנה: כשהילדים עושים בעצמם, מתנסים בכיף בדברים שהם בוחרים והמורה לא בא להעביר שיעור, אלא הוא שם כדי לכוון ולתווך - אז קורה הפלא בחינוך! הילד פשוט מבין. קצר ולעניין. ואז, לא משנה איך אתה בוחן אותו: מיצ"ב או בחינות OECD - הוא פשוט מבין וזהו. ואז זוכים במקומות הראשונים בעולם.

אגב, המטרה היא לא זכייה בפרסים (למרות שזה בטח נחמד). המטרה היא לתת חינוך טוב לילדינו.

מחיר ההרפתקאות בחינוך

בקורס סוגיות במדיניות החינוך קראתי את המאמר של פרופ' עמי וולנסקי הנקרא: 

"   (2007):The Rise and the Price of the Standards Movement"

המאמר בוחן את נושא הסטנדרטיזציה בחינוך בעיקר בארה" ב ובאנגליה החל מסוף שנות השמונים. אחד הדברים הבסיסיים בחשיבה הביקורתית היא תובנה שלכל דבר יש מחיר. החינוך בראשיתו היה לנחלתן של האליטות בלבד ובמשפט אחד- הוא נתן הרבה מאוד למעטים מאוד. במאה ה 20 הכללים השתנו והחינוך הפך בהדרגה לנחלתם של הכלל ולטעת המבקרים שהביאו לסטנדרטיזציה, הדבר פגע במצוינות ובהישגים (כמו למשל כמות הזוכים בפרס נובל) והתחיל לתת מעט מאוד לרבים מאוד. הביקורת טענה רבות נגד שיקול הדעת של המורים בנושא הקוריקולום ובחיבור לשיטות ההנדסיות של טיילור אמרו שאם מודדים את זה, אז ניתן גם לשלוט בזה.  המקור של "האידאה", יש לציין, הגיע מהמזרח, ללא התייחסות להבדלים תרבותיים משמעותיים מאוד שבין המזרח לבין המערב.

הרציונאל במאקרו היה הכתבת כללים אחידים (סטנדרטים) ע"י הממשל החינוך המרכזי לתוך בתי ספר באמצעות בחינות וקביעת קריקולום אחיד לכולם. הרעיון היה לייצר באמצעות כך תחרות בין בתי ספר כמנוע לקידום מערכת החינוך. כותבי הביקורת בדרישה לסטנדרטיזציה הציגו את עצמם לממשל ולציבור במכתבים ששיגרו (בצורה עקיפה ואקדמית, כמובן) כמצילי מערכת החינוך הלאומית שעוד שנייה ונופלת לתהום והצליחו להפחיד את מקבלי ההחלטות. כתוצאה מזה התבצעו רפורמות משמעותיות מאוד לטובת הסטנדרטיזציה של מערכת החינוך (בארה"ב ובאנגליה ולאחר מכן גם בישראל) ותקציבים גדולים זרמו לטובת העניין למערכת.

ומהו מבחן התוצאה? בעייתי ביותר. לאמור- חל שיפור מינורי מאוד בשכבת גיל אחת בלבד.   החלום של "החינוך הנהדר" שהוצג  התגשם והפך לבערך כלום. אפס, פסיק אפס משהו. ואם נוסיף למשוואה גם את  מורים המתוסכלים שעברו משבר אמון קולוסאלי עם המערכת והוצגו לכל כאשמים עיקריים, אז התוצאה בכלל היא שלילית.  המחיר (the Price) עבור הרפתקת הסטנדרטיזציה בחינוך היה גבוה מאוד והעלייה (the Rise) הייתה אפסית כמעט. ההר הוליד עכבר.

מסקנה אישית- בחינוך אין ולא יכול להיות "משיח" אחד שיודע. שראה משהו (כמו סטנדרטיזציה) איפשהו (במזרח) וזו מהיום האמת האבסולוטית ובפקודה. מי שלא מבין (בחוצפתו הרבה) שזו "הפניקיאה" המרפאה בדרך נס כל חולי במערכת החינוך מוכרז ככופר עם כל התוצאות הכרוכות. לדעתי, התובנה של החברה שהיא עוד לא יודעת איך להעניק לכולם חינוך איכותי שקיבלו פעם רק האליטות -  עדיפה הרבה יותר על תמימות לחשוב (ויותר גרוע ליישם) פתרונות קסם למיניהם. בשפה פשוטה: עדיף לא לעשות שינויים מלעשות שינויים רעים.

העומק שבמשחקי מחשב - הטקסונומיה של ט. מלון

במסגרת הקורס על שילוב משחקים מתוקשבים עם פרופ' מיקי רונן קראתי מאמר מאוד מעניין של

 (Malone& Lepper (1987 שנכתב  במסגרת עבודת הדוקטורט  באונ' סטנפורד. המאמר מדבר על מה, בעצם, הופך את המשחק במחשב לאהוב כל כך. איך מבודדים את הדבר הספציפי הזה שהוא האחראי למוטיבציה ואיך נוכל להשתמש בתובנות אלו כדי להפוך את הלמידה למעניינת.

החוקרים לקחו 2 משחקי מחשב, פירקו אותם לגורמים ובדקו מהם הדברים הגורמים למחשק להיות מעניין (ניפוץ לבנות, צלילים וכו') ופיתחו טקסונומיה מלאה לפיה מנתחים היום משחקי מחשב לימודיים. 

אבל, אמרנו חשיבה ביקורתית. אז מה התובנות?

כשלעצמו- גאוני. הרי אנחנו מתקשים מאוד למקד ולומר למה בדיוק אנחנו אוהבים או לא אוהבים משהו. לקחת את התחושות המערפלות הללו ולתרגם אותן למתמטיות כמעט. השאלה שלי היא מדוע לא המשיכו לחקור את זה, למשל: מה בדיוק גורם לנו לקלוט מידע יותר טוב דרך מצגת ממוחשבת מאשר דרך הרצאה פרונטאלית? מה בדיוק בפייסבוק (מרשם ממש) מעלה אותו כל כך מעל מתחריו? 

והכי חשוב, איך נשתמש בתובנות הללו כדי לגרום לילדים ללמוד ברצון, עם מוטיבציה ובכיף?

מקורות:

Malone, T. W., & Lepper, M. R. (1987). Making learning fun: A taxonomy of intrinsic motivations for learning. In R. E. Snow & M. J. Farr (Eds.), Aptitude, Learning and Instruction III:Conative and affective process analyses (pp. 223-253). Hilsdale, NJ: Erlbaum

מחקר פעולה

בסמסטר שעבר (קיץ תשא"ע) למדנו קורס בהערכת טכנולוגיות ידע עם ד"ר ליאת אייל. שם למדתי לראשונה על מחקר איכותני מסוג מחקר פעולה שאחת ההגדרות שלו היא  "תהליך החקירה המבוצע על ידי איש מקצוע על עבודתו, במהלך עבודתו המורכב מהשלבים: תכנון, פעולה, תצפית ורפלקציה (הערכה) של הפעולה לשם תכנון מחודש של הצעד הבא"  (Lewin, 1952).

אחד ממאפייני מחקר הפעולה הוא שבמרכזו עומד ידע המעוגן בפרקטיקה ולמידה מתוך הניסיון. הדבר מאוד מצא חן בעיניי, לאור היותו מעשי ובגלל שהתחלתו היא בבעיה הקיימת אצל החוקר. את עבודת הסמנריון החלטנו (עם השותפה שלי אביבה) לעשות בצורת מחקר פעולה על שינוי ההוראה של אביבה כמורה למדעים להוראה מתוקשבת.
אני רואה בכך סוג של סיכם של כל לימודי התואר: שילוב תקשוב בהוראה כדרך להפוך אותה לקונסטרוקטיביסטית. שילוב של מיומנויות דיגיטאליות (החלק המעשי של התואר) עם התיאוריות "הילד במרכז" (החלק העיוני של התואר) בדרך של פתרון בעיה אמתית  הקיימת למורה בשטח. הקושי שבמרכז המחקר הוא להמחיש לילדים את הנושאים בדרך הפרונטאלית ומערכי השיעור יהפכו למתוקשבים כדי לעשות זאת טוב יותר.

הדרך של סמנריון כמחקר פעולה נראית לא פשוטה בכלל.   אולי היה קל יותר לקחת שאלונים רגילים של מחקר כמותי או לאפיין אתר חינוכי כלשהו. אין לדעת.
אסיים את הפוסט בציטוט של אלדוס האקסלי שהתחיל את השיעור הראשון של ד"ר אייל בקורס:
"הניסיון איננו מה קורה לאדם, אלא מה שהאדם עושה עם מה שקורה לו".