העומק שבמשחקי מחשב - הטקסונומיה של ט. מלון

במסגרת הקורס על שילוב משחקים מתוקשבים עם פרופ' מיקי רונן קראתי מאמר מאוד מעניין של

 (Malone& Lepper (1987 שנכתב  במסגרת עבודת הדוקטורט  באונ' סטנפורד. המאמר מדבר על מה, בעצם, הופך את המשחק במחשב לאהוב כל כך. איך מבודדים את הדבר הספציפי הזה שהוא האחראי למוטיבציה ואיך נוכל להשתמש בתובנות אלו כדי להפוך את הלמידה למעניינת.

החוקרים לקחו 2 משחקי מחשב, פירקו אותם לגורמים ובדקו מהם הדברים הגורמים למחשק להיות מעניין (ניפוץ לבנות, צלילים וכו') ופיתחו טקסונומיה מלאה לפיה מנתחים היום משחקי מחשב לימודיים. 

אבל, אמרנו חשיבה ביקורתית. אז מה התובנות?

כשלעצמו- גאוני. הרי אנחנו מתקשים מאוד למקד ולומר למה בדיוק אנחנו אוהבים או לא אוהבים משהו. לקחת את התחושות המערפלות הללו ולתרגם אותן למתמטיות כמעט. השאלה שלי היא מדוע לא המשיכו לחקור את זה, למשל: מה בדיוק גורם לנו לקלוט מידע יותר טוב דרך מצגת ממוחשבת מאשר דרך הרצאה פרונטאלית? מה בדיוק בפייסבוק (מרשם ממש) מעלה אותו כל כך מעל מתחריו? 

והכי חשוב, איך נשתמש בתובנות הללו כדי לגרום לילדים ללמוד ברצון, עם מוטיבציה ובכיף?

מקורות:

Malone, T. W., & Lepper, M. R. (1987). Making learning fun: A taxonomy of intrinsic motivations for learning. In R. E. Snow & M. J. Farr (Eds.), Aptitude, Learning and Instruction III:Conative and affective process analyses (pp. 223-253). Hilsdale, NJ: Erlbaum