מחקר פעולה

בסמסטר שעבר (קיץ תשא"ע) למדנו קורס בהערכת טכנולוגיות ידע עם ד"ר ליאת אייל. שם למדתי לראשונה על מחקר איכותני מסוג מחקר פעולה שאחת ההגדרות שלו היא  "תהליך החקירה המבוצע על ידי איש מקצוע על עבודתו, במהלך עבודתו המורכב מהשלבים: תכנון, פעולה, תצפית ורפלקציה (הערכה) של הפעולה לשם תכנון מחודש של הצעד הבא"  (Lewin, 1952).

אחד ממאפייני מחקר הפעולה הוא שבמרכזו עומד ידע המעוגן בפרקטיקה ולמידה מתוך הניסיון. הדבר מאוד מצא חן בעיניי, לאור היותו מעשי ובגלל שהתחלתו היא בבעיה הקיימת אצל החוקר. את עבודת הסמנריון החלטנו (עם השותפה שלי אביבה) לעשות בצורת מחקר פעולה על שינוי ההוראה של אביבה כמורה למדעים להוראה מתוקשבת.
אני רואה בכך סוג של סיכם של כל לימודי התואר: שילוב תקשוב בהוראה כדרך להפוך אותה לקונסטרוקטיביסטית. שילוב של מיומנויות דיגיטאליות (החלק המעשי של התואר) עם התיאוריות "הילד במרכז" (החלק העיוני של התואר) בדרך של פתרון בעיה אמתית  הקיימת למורה בשטח. הקושי שבמרכז המחקר הוא להמחיש לילדים את הנושאים בדרך הפרונטאלית ומערכי השיעור יהפכו למתוקשבים כדי לעשות זאת טוב יותר.

הדרך של סמנריון כמחקר פעולה נראית לא פשוטה בכלל.   אולי היה קל יותר לקחת שאלונים רגילים של מחקר כמותי או לאפיין אתר חינוכי כלשהו. אין לדעת.
אסיים את הפוסט בציטוט של אלדוס האקסלי שהתחיל את השיעור הראשון של ד"ר אייל בקורס:
"הניסיון איננו מה קורה לאדם, אלא מה שהאדם עושה עם מה שקורה לו".