ובכן הגענו גם לכאן, לסמסטר האחרון. בחרנו נושא לעבודת הסמנריון, -שינוי הוראה בתחום מדעים למתוקשבת בצורת מחקר פעולה. לפי הספרות, מחקר הפעולה הוא דבר נפלא- הוא נובע מהצורך בשטח ואינו הולך, כמקובל בד"כ במחקר מהתיאוריה למטה אל השטח, אלא מתחיל מקושי כלשהו של החוקר ועולה כתיאוריה למעלה (מהפרט אל הכלל). אם כן, בכך התמקדנו- להבין מהו מחקר פעולה, איך עובדים ומה צריך לעשות...
וכאן שוב המשפט שחוזר שוב ושוב בלוג- חשיבה ביקורתית. ומה מסתבר? שכל מה שאנחנו עושים כדי לתקשב את השיעורים: שילוב סרטונים, משחקים מתוקשבים, כתיבת מערכים מחדש, ראיונות עם הילדים, עריכת תצפיות- כל זה הוא בגדר "secondary target" בלבד. המהות קצת הלכה לאיבוד.
מדוע? מהי אם כן, המטרה העיקרית "primery target"? הרי "ההברקה"- כל האמצעים שהזכרתי, כמה שלא יהיו במודה, לא משנים את העיקר- את סוג הפדגוגיה. כלומר, כל האמצעים המתוקשבים ימשיכו את פדגוגיה המסורתית בה המורה מעביר ידע (מנסה לפחות), רק כעת בשילוב תקשוב. אבל התובנה הראשית היא שצריך להעביר את הלמידה לילדים, לתת להם לעשות, ליצור, לחשוב, לטעות, לחקור ולגלות. כלומר צריך להפוך את התפיסה עצמה. אחרת, כאמור, נקבל את התפיסה ההנדסית שוב, רק בשילוב תקשוב.
הנה קישור לסרט מאוד מענין שהוצג בערוץ 10 השבוע על חינוך בפינלדנד:
התובנה מהסרט היא אותה תובנה: כשהילדים עושים בעצמם, מתנסים בכיף בדברים שהם בוחרים והמורה לא בא להעביר שיעור, אלא הוא שם כדי לכוון ולתווך - אז קורה הפלא בחינוך! הילד פשוט מבין. קצר ולעניין. ואז, לא משנה איך אתה בוחן אותו: מיצ"ב או בחינות OECD - הוא פשוט מבין וזהו. ואז זוכים במקומות הראשונים בעולם.
אגב, המטרה היא לא זכייה בפרסים (למרות שזה בטח נחמד). המטרה היא לתת חינוך טוב לילדינו.
וכאן שוב המשפט שחוזר שוב ושוב בלוג- חשיבה ביקורתית. ומה מסתבר? שכל מה שאנחנו עושים כדי לתקשב את השיעורים: שילוב סרטונים, משחקים מתוקשבים, כתיבת מערכים מחדש, ראיונות עם הילדים, עריכת תצפיות- כל זה הוא בגדר "secondary target" בלבד. המהות קצת הלכה לאיבוד.
מדוע? מהי אם כן, המטרה העיקרית "primery target"? הרי "ההברקה"- כל האמצעים שהזכרתי, כמה שלא יהיו במודה, לא משנים את העיקר- את סוג הפדגוגיה. כלומר, כל האמצעים המתוקשבים ימשיכו את פדגוגיה המסורתית בה המורה מעביר ידע (מנסה לפחות), רק כעת בשילוב תקשוב. אבל התובנה הראשית היא שצריך להעביר את הלמידה לילדים, לתת להם לעשות, ליצור, לחשוב, לטעות, לחקור ולגלות. כלומר צריך להפוך את התפיסה עצמה. אחרת, כאמור, נקבל את התפיסה ההנדסית שוב, רק בשילוב תקשוב.
הנה קישור לסרט מאוד מענין שהוצג בערוץ 10 השבוע על חינוך בפינלדנד:
התובנה מהסרט היא אותה תובנה: כשהילדים עושים בעצמם, מתנסים בכיף בדברים שהם בוחרים והמורה לא בא להעביר שיעור, אלא הוא שם כדי לכוון ולתווך - אז קורה הפלא בחינוך! הילד פשוט מבין. קצר ולעניין. ואז, לא משנה איך אתה בוחן אותו: מיצ"ב או בחינות OECD - הוא פשוט מבין וזהו. ואז זוכים במקומות הראשונים בעולם.
אגב, המטרה היא לא זכייה בפרסים (למרות שזה בטח נחמד). המטרה היא לתת חינוך טוב לילדינו.
נהניתי לקרא את הפוסט, ואני שותפה לדעתך, בעידן של ידע זמין התלמידים צריכים מיומנויות שיעזרו להם למצוא לארגן לחשוב חשיבה ביקורתית , אם ירכשו התלמידים את מיומנויות אילו הם יצליחו להתמודד כפי שכתבת בפוסט באתגרים של המחר.
השבמחקאביבה ביידה